ביקורת מסעדות: הבר קיימא
המסעדה נסגרה
הביקורים הראשונים שלי בבר השכונתי-חברתי לא הותירו עלי רושם קולינארי, עד שהגיעו המנות החדשות של הקיץ, שמבטיחות וגם מקיימות
בשלוש השנים הראשונות לקיומו הצליח הבר קיימא, בר קואופרטיב חברתי טבעוני, להפוך למוסד בקרב הקהלים הרלוונטיים – פעילי המחאה החברתית, טבעונים, צמחונים ותושבי השכונות הדרומיות בואכה פלורנטין. גם אני פקדתי את המקום מספר רב של פעמים – בדרך כלל להרצאות ולמפגשים בנושאים שונים, שנערכים תדיר ב"מקום לשבט", החלל הקהילתי שהמקום מפעיל בקומה שמעל הבר. מנות אוכל בודדות שטעמתי פה ושם לא היו רעות, אבל גם לא הותירו עלי רושם קולינארי, כזה שמעורר חשק לחזור כדי לאכול, גם בלי מאורע מיוחד (א' בן זוגי לעומת זאת, מוכן היה לחזור לשם בכל שעה בשביל שייק חלבה).
התחושה הזאת השתנתה לחלוטין בביקור האחרון שלנו במקום, לצורך טעימה מיוחדת של המנות החדשות, שבימים אלה מתווספות לתפריט החדש (ומחליפות חלק מהמנות הישנות). בתום הארוחה היה ברור שהמטבח של הבר קיימא עלה מדרגה, וניכר שנעשה מאמץ מיוחד לשפר את חוויית האוכל במקום, הן מבחינת המגוון והן מבחינת הביצוע (כבוד לאילן השף). זה לא שהאוכל שם מושלם, אבל המנות שטעמנו היו בהחלט טובות, טעימות ובמחירים הוגנים (אין לי את התמחור הסופי של המנות כי התפריט טרם הודפס בזמן שהיינו שם, אבל טווח המחירים הכללי של המקום נמוך-בינוני).
לפני האוכל. מיצים מכל הסוגים, לגדולים ולקטנים
עוד לפני האוכל, הגיעו לשולחן מבחר מיצים טריים – מיץ כתום שעיקרו גזר וג'ינג'ר (אפילו אני שלא חובבת ג'ינג'ר בשתייה ממש חיבבתי אותו), מיץ אדום שעיקרו סלק ותפוח (אחלה!) ומיץ ירוק שהוא, באופן טבעי, מלא בירוקים וגם בספירולינה (שהילד גמע בשלוק אחד, מי היה מאמין). על הדרך גילינו שכמה מהעלים הירוקים הגיעו מהגג, שם הוקמה לאחרונה גינת מאכל קטנה שמספקת חלק מצרכי המטבח, נייס! לאיזון המיצים הבריאותיים הגיע קוקטייל – ג'ין מלפפונים קיצי ומרענן (שהיה שמח לעוד נגיעת מתיקות). לקראת סוף הארוחה הגיע קוקטייל נוסף, על בסיס וויסקי, לימון וסמבוקה (שהיה שמח להפחית מעט מהמתיקות שלו לטובת הקוקטייל הראשון). על אף אי הדיוקים הקלים, נוכחותם המשמחת של השניים הבהירה, שלא חייבים לשתות כאן בירה ואפשר בהחלט לבדוק את הטאצ' של הבר בתחומי אלכוהול נוספים.
כאמור, הגענו כדי לטעום את המנות החדשות שהיו עדיין בהרצה והתברר שיש לא מעט כאלה, כך שכמות האוכל עלתה על ההגיוני בארוחה אחת (לא שהשארנו משהו בצלחת). פתחנו בגליל אדמה – בצק במילוי תפוחי אדמה, פטריות ובצל. הגליל היה חביב אך לטעמי היה זקוק לתיבול קצת יותר דומיננטי בשביל לא להרגיש כמו בורקס תפוחי אדמה. גם תוספת הקישואים שלצידו שסבלה מאנמיות. לצד הגליל נצצו פטריות במילוי גבינת שקדים – מנה פשוטה ונהדרת, שרוטב פסטו-קוקוס הלם אותה היטב. סלט סלק ועלים (סופר טריים) טעים ומרענן תובל בעדינות בטחינה וסילאן והשאיר חשק לעוד (ברצינות, מוכנה לאכול כזה כל יום).
מימין, זקוק לשדרוג כדי לא להיות סתם בורקס. משמאל – אחת המנות המנצחות, פטריות ממולאות
בשלב העיקריות, צלחת של ירקות מוקפצים עם קוביות טופו היתה סתמית. הפיצוי הגיע בדמות נתחי סויה וירקות מוקפצים עם שברי בוטנים – מנה פשוטה ולא מתוחכמת, שהיתה עשויה היטב. שתי המנות הבאות כבר סימנו רף גבוה יותר – קארי טופו בקרם קוקוס שהוגש עם אורז מלא היה טעים מאד, גם אם לחך הישראלי שלנו היה קצת דליל ומועט בתכולה (כך, אגב, נהוג להגיש קארי בתאילנד, באיפוק). מנה נוספת שנקראת "סינייה" היתה גם היא מהמוצלחות – נתחי סויה מתובלים עם תפוחי אדמה ועגבניות, שהוגשו על רבעי פיתות דקות עם טחינה גולמית וסומק. המנה היתה טובה אבל הרגשנו שהיה חסר לצידה איזה שהוא ירק טרי, שכן היא היתה יבשה למדי.
אחלה מנה, רק אל תקראו לה סינייה
כאן המקום להמליץ לקרוא למנות בשמן הנכון – סינייה היא מחבת עגולה שבתוכה נאפה חומר הגלם, כשעליו שכבת טחינה מוקרמת. מה שאנחנו קיבלנו היה משהו בין מעורב לבין מסח'אן (מאפה מתובל בסומאק שמוגש על פיתה שסופגת את הרוטב, שכאן לא ממש קיים). חשוב לדייק כדי לא להטעות את האורחים ואולי גם כדי שבמטבח ידעו לאן בדיוק מכוונים.
מנה הדגל הטבעונית. חריימה אפונה של הבר קיימא
עוד בעיקריות טעמנו קציצות ברוטב חריימה מרוקאי – כנראה המנה הטבעונית הנפוצה ביותר במסעדות ובחתונות מאז הכין אותה לראשונה אבי ביטון ב"אדורה". הרוטב היה נהדר וחריף במידה, אך הקציצות – בגרסה הזו מאפונה יבשה – היו דחוסות מדי ולכן לא עסיסיות מספיק. שיחה עם השף הבהירה שהמתכון בדרך למקצה שיפורים, כך שבהחלט הייתי בודקת את המנה הזו שוב.
כשהגיעה השעה לקינוח גילו לנו שלאחרונה הופקדה על המנות האחרונות אחת מעובדות המקום, שהתגלתה ככישרון עולה בתחום המתוק. טירמיסו בכוס היתה אמנם סמיכה בהרבה מהמקור האוורירי הקלאסי, אבל טעימה ולא מתוקה מדי – כן הייתי מצפה לטעם עז יותר של קפה. לצידה טרפנו טארט טאטן תפוחים טעים, שהוגש עם סורבה קוקוס מצוין (רק עד שתימצא גלידת הוניל המתאימה, הבטיחו לנו).
מימין – טארט טאטן תפוחים כיפי וטעים; משמאל – טירמיסו קרמי ומושחת
על כל חגיגת האוכל העצומה הזאת הופקד מלצר מיומן במיוחד (בשם רועי, אם זכרוני והוויסקי אינם בוגדים בי) שהפתיע אותי בשירות מדויק, שליטה מוחלטת ברכיבי המנות החדשות וחביבות נעימה במיוחד, שירות שאני מצפה למצוא במסעדות מליגת העל בישראל. חקירה קצרה גילתה שלבחור יש קילומטראז' לא מבוטל כברמן ומלצר במסעדות מגוונות, וזה בהחלט ניכר – יהיה נפלא לגלות שגם אנשי הצוות האחרים עומדים בסטנדרט השירותי הגבוה.
לסיכום, זה לא שהבר קיימא הפך למסעדת יוקרה וזה לא שהאוכל איננו חף מפגמים, אבל קפיצת המדרגה הנוכחית הופכת אותו מבחינתי למקום שראוי לחזור אליו כשמתחשק לאכול משהו טעים, נעים ולא יקר, עם שייק חלבה או קוקטייל אלכוהולי בצד.
אז מה היה לנו? בר-מסעדה באווירה שכונתית-זרוקה עם תפריט מגוון, מוצלח ברובו ולא יקר, לארוחה לא מחייבת בכל ההרכבים.
נגישות לטבעונות הכי קל להיות 100% טבעוני.
לקחת הביתה במקום מוכרים גבינות טבעוניות, חטיפים, קמחים ועוד מגוון מוצרים, כולל אוכל צמחי לבעלי חיים.
ועוד כדאי לדעת שהמקום מפעיל גם קייטרינג לאירועים פרטיים ועסקיים.
מסעדות טבעוניות וידידותיות לטבעונים – המדריך המלא
לא מתוחכמת אבל לגמרי טעימה. מוקפץ בבר קיימא
תגיות: מסעדות, אורי שביט, מסעדות טבעוניות, הבר קיימא, ביקורת מסעדות
קטגוריות: פוסט נבחר, ביקורת מסעדות: אורי שביט ממליצה
מקום מוצלח, אבל יותר בתור בר עם אוכל מאשר מסעדה פרופר
לא יודעת מתי אכלת שם לאחרונה, לטעמי – וכעל כך בדיוק כתבתי – המנות החדשות מראות על שינוי מהבחינה הזו בדיוק. אני בכל מקרה, מתכוונת לחזור כדי לאכול 🙂