ילד, אוהב חצילים?

בקיץ האחרון, כמעט במקביל למעבר לרמת גן (אהמ, גבול תל אביב) ניחתה על ראשנו צרת הטבעונות. השילוב הקטלני רק העצים את אתגר ה"איפה קונים" כל מיני דברי מזון, שאנחנו מתמודדים איתו מאז (מזל ש"עדן טבע מרקט" פתחו סניף ממש מעבר לאיילון). אחד הדברים המשמעותיים אם לא ה- (האמת, תמיד הם היו מספר אחת) הוא עניין הירקות. מה כבר ביקשנו? שיהיו טריים, איכותיים ורצוי גם מגוונים, עם כל מיני הפתעות קטנות בעונה ו"מיוחדים" מעניינים שלא מוצאים בכל מקום. עד עתה שפר עלינו מזלנו, וליד הבית הקודם היו לנו בדיוק כאלה ירקות במכולת השכונתית המפנקת (היי, איציק ועליזה!). אבל ברמת גן, גם בשכונה מהיותר מושקעות, הירקות במכולת (שלא לומר בכל השלוש שבקצה הרחוב שלנו) – לא להיט. יותר נכון, סוג ג' מהבררה של השוק הסיטונאי, שעמדו בארגזים מי יודע כמה ימים בחום הקופח והעלו בינתיים עובש/רקב/עיניים/עלעלים מיותרים (מחקו את המיותר). אבל היי, בסוף הביאו לי טופו, אז מה אם העגבניות לא משהו.

את כל זה אני מספרת לכם רק כדי שתבינו מה רבה היתה השמחה, כשמצאנו מזור ליגון הירקות העלובים שאחז בנו. לא רחוק מבית הספר של הילד, ברחוב הרצל הרמת גני, גילינו את הירקניה המושלמת. אמנם יש עוד איזה שבע ירקניות תואמות באותה חתיכת רחוב, אבל מרגע שבאנו בשעריה ידענו שאין דרך חזרה. מיד אחרי הצלצול האחרון, אנחנו מתייצבים בנאמנות למישוש וליקוט עגבניות יפות, עלים ירוקים רעננים, רימונים אדומים כדם, פטריות רחבות תיתורת בתפזורת, וצוהלים בשמחה כשאנחנו נתקלים ליד הקופה בקופסת במיה תאילנדית ארוכת אצבעות, שומים לבנים פצפונים ותמרים צהובים טריים. כבר הפנמתי את זה ששוב לא עברתי לגור במרחק הליכה משוק הכרמל, פנטזיה שאני אוחזת בה מאז נפרדתי מהדירה ברחוב ביאליק התל אביבי. הירקניה הזאת מעניקה לי זאת התחושה הכי קרובה ללעשות שוק ברמת גן סיטי.

בביקור האחרון שלנו שם, כרגיל אחרי בית ספר, לא יכולתי שלא להיעצר ליד מערום של חצילים כהים ומבריקים. הסתכלתי עליהם בערגה בעודם קורצים לי בקליפתם המתוחה והנוצצת. אני מתה על חצילים, אבל למרבה הצער ממעטת מאד להכין אותם בבית. אחרי חיים משותפים עם בן זוג שרק לשמע האות ח' היה יורד למחתרת, ויתרתי על ההתעסקות בהכנה שלהם רק בשביל לספק את תאוותי האישית. מזל שאצל איציק ועליזה מכרו גם סלטי חצילים ביתיים נהדרים. הבן שלי הסתכל עלי בוהה בכמיהה באהוביי הסגלגלים. "אמא, אני לא אוהב חצילים, אבל את יודעת, אני חושב שאף פעם בעצם לא טעמתי אותם". זיק של תקווה ניצת בליבי. "אולי אני אכין לך ותנסה?" שאלתי. והילד שלי, למרבה הגאווה, הסכים מייד. כך חזרו איתנו בין שלל הירקות שאספנו גם שלושה חצילים מוצקים ויפים לארוחת הערב.

ברגע האמת הנחתי אותם על קרש החיתוך במטבח. הייתי צריכה להחליט מה להכין מהם כדי לשבות את ליבו של ילד אמיץ אחד, להותיר בו חותם בטעם "החצילים של אמא", כזה שילך איתו מעתה ועד אחרית ימיו, יגרום לו להתאהב בהם לנצח ולבקש מאשתו העתידית לשחזר את המעדן (ללא הצלחה, כמובן). הרעיון הראשון שעלה לי בראש הוא חצילים מתוקים-חריפים, משהו בסגנון ה"צ'אזה" של "ג'ירף", רק בלי הבשר כמובן. אבל איך מכינים את זה לעזאזל? מיד התקשרתי לאורלי פלאי-ברונשטיין חברתי האהובה והמוכשרת, שהפנתה אותי למתכון של ניר דודק מתוך הספר "המטבח הצמחוני של על השולחן". אני מחבבת מאד את הספר הזה, לא רק בגלל שני הכותבים המוכשרים שלו (אורלי וניר) והמתכונים הנהדרים, אלא בגלל שרבים מהם גם טבעוניים ומסומנים באינדקס ובגוף הספר ב-V שמקל את החיפוש אחריהם.

אני אוהבת את הירקן החדש שלי

חצילים מתוקים-חריפים בסילאן

המתכון המקורי הוא לאורז מלא עם חצילים מקורמלים ופיסטוקים. אני לקחתי ממנו את שיטת הקירמול הפשוטה והמוצלחת של החצילים – בישול בסירופ מתוק. בדיעבד הייתי עושה עוד כמה דברים, כמו להוסיף המון שום כתוש, פלפלים חריפים ואולי גם סומסום, שקדים או פיסטוקים כמו במתכון שבהמשך, שייתנו קצת קראנץ'. אבל גם ככה הם יצאו מתוקים וטעימים מאד. במתכון המקורי מבשלים אותם עם סוכר חום, אני ניסיתי להתחכם והלכתי על סילאן – זה לא רע, אבל אני חושבת שכדאי להשתמש בכמות קטנה יותר, כי הטעם של הסילאן מובחן ודומיננטי. ומה אמר הילד? נגע בקושי בחציל אחד בקצה הלשון והודיע לי שהוא לא אוהב. חצילים הם מושלמים, אבל החיים, נו, כנראה קצת פחות.

חומרים ל-4 מנות

3 חצילים בינוניים, חתוכים לקוביות

3 כוסות מים רותחים

3 כפות סילאן (או 5 כפות סוכר חום)

3 שיני שום כתושות

2-3 כפות רוטב סויה

1/2 פלפל צ'ילי אדום טרי, חתוך לטבעות (או רוטב טבסקו)

1/2 כוס שקדים פרוסים

1/2 צרור כוסברה קצוצה

+ קולים את השקדים הפרוסים על גבי מחבת יבשה עד שהם משחימים מעט. מסירים מהאש ושומרים בצד.

+ מחממים במחבת גדולה את קוביות החצילים, הסילאן, השום והמים הרותחים, מעל להבה בינונית. מבשלים ומערבבים כ-30 דקות, עד שכל המים מתאדים והחצילים רכים ושחומים.

חותכים, מבשלים, מקרמלים. הכי פשוט, הכי טעים

+ מתבלים בסויה, צ'ילי פרוס או מעט רוטב טבסקו, טועמים ומתקנים תיבול. מגישים על גבי אורז מלא או לבן ומוסיפים מעל שקדים וכוסברה קצוצה.

צ'אזה, מאחורייך!

עוד מתכונים טעימים

כת הסייטן

מתכון הבית

חג ומועד ואוכל

קפונטה דרומית: שיר אהבה לירקות הערבה

עונתי, טרי, מקומי, טבעוני: קפיצה לארץ הערבה

במקום חמין: קדרת אורז בתנור עם שעועית מאש וירקות

"ריזוטו" אורז מלא, ברוקולי וקייל

לאפה הודית: דוסה ביתית במילוי ים תיכוני