טבעוני בפורטלנד

דצמבר 10, 2011 מאת:

מאת אסף מבורך

"טבעוני?" ירימו גבה תמיד, כשתספר למה אתה לא אוכל את מה שכולם. בדרך כלל השיחות בהן אתה מוצא את עצמך מדבר על טבעונות יהיו שיחות שבהן יושבים לאכול. במסגרת העבודה יש קוד התנהגותי שבו בזמן ארוחת הצהריים נוהגים לדבר "לא על עבודה" ובאופן טבעי הטבעוני עולה על המוקד. או לפחות מסביר למה הוא לא מוזר/מסכן/לא שפוי/במשבר גיל 40. השיחה תמיד תגיע לההוא שלא מבין למה הוא צריך לסבול ולא לאכול הכל, וזה שלא מבין מה יכול להיות כל כך לא בריא בבשר וחלב, וזה שלא מבין מאיפה אתה משיג חלבונים ויהיה את זה שלא יבין מה נפל עליך אחרי כל כך הרבה שנים של שפיות…

תודו שלא ראיתם הרבה אנשים עוברים להיות טבעונים לקראת גיל 40 כשיש להם 3 ילדים והם בדיוק עברו לגור באמריקה לפני 5 חודשים. אבל באמת שאמריקה היוותה רק זרז לתהליך שקינן בנו כבר הרבה זמן. אהבנו לאכול בשר. אבל תמיד התלוותה לאכילת בשר תחושה קשה שיש משהו לא בסדר בזה, וכמו כולם הדחקנו עד הפעם הבאה. ואז הגענו לכאן, לארץ הסופר סייז מי, אמריקה. ארץ שבה הכל מוקצן והכל הפוך מישראל. פתאום הירקות הגבינות והקוטג שאנחנו רגילים אליהם נעלמו, הג’אנק פוד זעק אלינו מכל פינה, גאיה התחילה לשתות חלב פרה במקום מים כי ככה נהוג בגן, הבנים התרגלו לצרוך ג’אנק בבית ספר וראינו איך עוד רגע הילדים מאבדים את כל ההרגלים הטובים שלהם באוכל. התחלנו לחפש את הדרך מחדש ועל רקע איך שהאמריקאים אוכלים, הטבעונות נראתה פשוטה מאי פעם. כבר הרבה שנים שהבחירות שלנו באוכל אינן רק של מה טעים, אלא גם של מה בריא לנו ולילדינו. אל שני הממדים האלה נוסף מימד הצדק החמלה והמוסר ויצר שלמות מתבקשת.

סלט גרגירי חומוס. המהלך המתבקש

זו תקופת החגים עכשיו, ובעצם כבר מאמצע נובמבר ועד סוף דצמבר האומה הזו נכנסת לתזזית מטורפת שאי אפשר להבין. דמיינו את השילוב של החגיגיות של פסח, המשפחתולוגיה של ראש השנה והפלצנות של חנוכה גם יחד. אמריקה הקיטשית מגייסת את כל מה שיש לה כדי להגיש לך את מיטב הדביקות המשפחתית, נוטפת מוטיבים של ערכי משפחה, עבודה קשה, קניות וצרכנות (לא) נבונה. תחנות הרדיו של פורטלנד עוברות לשדר שירי חג דביליים, וסמלי החג משתווים בחשיבותם רק לסמלי האומה עצמה – זו שאלוהים בירך אותה כמובן.

בטח שמתם לב לזה שהידידים הכי טובים שלנו בעולם הם עם שאוכל את עצמו לדעת. הכל כבר נאמר על כך אבל באמת שהאמריקאים התנוונו לחלוטין מיכולת בישול כלשהי. גם בחג ההודיה שבו הארוחה המשפחתית והחגיגית היא העיקר הם קונים את התרנגול ואת המילוי כבר מוכן. ה TV dinner (שם יפה לארוחה הקפואה שמחממים ואוכלים מול הטלויזיה בערב), התיעוש של המזון ומחירי המזון המהיר במסעדות, הפכו את המשפחה האמריקאית לחסרת סבלנות בכל הנוגע לאוכל שזמן ההכנה שלו עולה על 5 דקות.

נדהמנו לגלות שתפריט הארוחות המוגשות לילדינו בבית ספר ובגן דומה לתפריט של מסעדת מזון מהיר: פיצה, נקניקיה בלחמניה, טוסט גבינה צהובה, אצבעות דג מתעושות, המבורגר, מק אנד ציז, בוריטו. זה מה שילד אמריקאי בגן או בבית ספר אוכל לארוחת הצהריים. וכמובן שותה חלב פרה. כולם שותים חלב פרה. חשבתם שגבר אמריקאי שותה באד ישר מהבקבוק? תחשבו שוב. הגברים האמריקאים שאני פגשתי שותים חלב פרה ישר מהקרטון…

מצד שני לאומה שיש לה נשיא לשעבר טבעוני ואגדה אולימפית טבעונית, יש היצע בלתי רגיל של מוצרים לטבעונים. והאזור המדהים הזה שנקרא בחיבה על ידי תושביו השלווים  NWושפורטלנד היא בירתו (נו טוב גם סיאטל), גדוש בכל הערכים הטובים שצריך כדי לייצר סביבה מעולה לטבעונים. יש כאן המון סובלנות (keep Portland weird זה הסלוגן הלא רשמי של העיר הזו) והמון פתיחות לזרים ושונים גם באוכל. יש מודעות גוברת והולכת לחשיבות של לצרוך מזון מקומי, אמיתי, שגודל על ידי אנשים שגם עומדים ומוכרים לך אותו. רבים מהמותגים הטבעונים הגדולים מקורם בפורטלנד, כולל הלהיט הטבעוני של חג ההודיה ה"טופורקי". בכל רשת לממכר מזון (תחשבו מגה, רמי לוי ושופרסל) אפשר למצוא מבחר של עשרות תחליפי חלב, טופו, יוגורטים טריים מסויה וקוקוס, סייטן, מיסו, טמפה וחומוס, המון שימורים של קטניות ולקטים קפואים של ירקות מדהימים. בשווקי האיכרים שיש בכל עיירה ועיר בסופי שבוע אפשר למצוא מגוון עלים ירוקים, שורשים, פטריות ופירות יער בעונה, ולפגוש את כל חובבי הזאנר הבריאותי-אורגני וגם טבעונים. בדרך כלל בכל שוק איכרים כזה תופיע להקת רוק מזדקנת עם להיטים שבחיים לא שמעת, ויהיו כמה דוכנים של אוכל טבעוני מוכן.

קח פרי ותהיה לי בריא. שוק האיכרים של Eugene באורגון

הסימון Vegan על מוצרי מזון מקובל מאוד (ומופיע הרבה יחד עם Kosher), יש מגוון רב של מוצרי מזון מוכנים: מארוחות קפואות של המבורגר, נקניקיה, בוריטו ובשר טחון ועד לחטיפי אנרגיה טבעונים ואורגניים, שנמכרים ברשתות הסיטונאיות הגדולות כמו קוסטקו וגם במכונות האוטומטיות. הטבעונות כאן נגישה, קיימת באויר. בקפיטריה בעבודה יש סימון על מנות צמחוניות וטבעוניות. כשאני מזמין סנדוויץ' ומודיע שאני טבעוני, המגישה תחליף לכבודי כפפות וסכין שמא שאריות גבינה או בשר יגעו באוכל שלי. כשחגגנו לעידו יום הולדת לא מזמן, את העוגה המדהימה קנינו בקונדיטוריה השכונתית שללא כל בעיה מספקת גם עוגות טבעוניות. בכל גלידריה תמיד יהיו גם טעמי גלידה טבעונית (עם שומן צמחי ולא רק סורבט). בספטמבר האחרון נערך בפורטלנד פסטיבל ה VegFest השנתי, והשנה השתתפו בו מספר שיא של למעלה מ 6000 אנשים, חלקם הגדול היו טבעונים חדשים. כל זה בעיר שגודלה בערך כמו תל אביב רבתי!

עוגת יומולדת. לא בעיה בכלל אם אתם בפורטלנד

למרות זאת זה לא תמיד קל. כשרוצים לצאת מהסביבה הטבעית שלנו צריך להערך כמו ליציאה למדבר, עם סנדויצים וחטיפים, פירות וירקות. בניגוד לישראל, רוב המנות במסעדות האמריקאיות כאן אינם מכילות שום דבר שמזכיר אוכל לטבעונים. נכנסנו פעם לדיינר אמריקאי נידח באיזה בוקר מוקדם בדרך לטיול בפארק הלאומי קרייטר לייק. האוכל היחידי שיכולנו לאכול שם היה דייסת קוואקר וקפה, וגם זה רק אחרי שביקשנו את הדייסה בלי חמאה ואת הקפה בלי חלב…

אחד האתגרים היומיומיים שלנו הוא האוכל לבית הספר. הבנים לומדים עד 15:00 ואוכלים ארוחת צהריים יחדעם כל הכיתה בקפיטריה (כן כמו שראיתם בכל הסרטים האמריקאים…). כמובן שהאוכל הרגיל לא בא בחשבון, אבל מאפשרים לילדים להביא Lunch box. אצל הבנים שלנו סנדוויצ'ים הם לא אופציה, ולמרבה המזל מצאנו פטנט מעולה בצורת תרמוס רחב פתח, ששומר על האוכל חם עד הצהריים. כך הילדים מקבלים לבית הספר בכל יום מנות מגוונות מהמטבח הטבעוני של רינת. מנת הבית זה אורז עם טופו וירקות מוקפצים (מלקט קפוא) בטריאקי או קארי אדום או קוקוס, וגם פסטה בשלל רטבים יצירתיים (שכוללים בדרך כלל עגבניות, תרד, שעועית, טופו או פסטו ביתי), מרקים עשירים בסגנון של מינסטרונה, קובה או קוסקוס ולאחרונה גם צ'ילי נון קרנה עם צ'יפס טורטיה מתירס אורגני. כשנמאס להם מזה אנחנו מגוונים בראפ של כל מה שיש בבית (חומוס, טחינה, ירקות, חסה ומה לא) או ראפ חמשת הטעמים (חמאת בוטנים, שקדים, קשיו, פקאן וחלווה) ואפילו לעתים רחוקות מנות של "פייק מיט" (כמו עוף).

צ'ילי נון קרנה. אמא שלכם הכינה לכם כזה לבית ספר?

עם גאיה שעדיין לא מבינה על מה המהומה האסטרטגיה היא שונה. יש לנו תפריט של מה מוגש בכל יום בגן, ובכל ערב מוקם חדר מלחמה קטן במטבח איך בונים מנה, שתביס גם מחר את האלטרנטיבה מלאת הבשר והגבינה של הגן. כשיש מקרוני אנד צ'יז האתגר הוא גדול במיוחד. גאיה מאוד אוהבת את המנה הדוחה הזו והנסיון לייצר מק אנד צ'יז טבעוני שיהיה גם בריא, דומה למקור וגם ערב לחיכה של הקטנה הזו שלאט לאט מפתחת טעם אמריקאי לאוכל – לא פשוט. אבל אנחנו משתפרים ולא מוותרים. הילדים כבר יודעים שרק בשביל טעם טעים לא שווה להתאכזר לבעלי חיים.

עידו ואיתי מציגים את המבחר של סוגי הדלועים של אורגון בסופר

יש מזרח תיכון חדש והוא בפורטלנד ברחוב סטארק!

בעשרים השנה האחרונות הגיעו לכאן המון מהגרים מלבנון, איראן ועוד כל מיני ארצות ים תיכוניות, ופתחו מספר מסעדות עם אוכל מזרח תיכוני. כטבעונים ישראלים בפורטלנד למקומות האלה יש קסם כפול. לאחרונה התחלנו לפקוד אותן בסופי שבוע, בכל פעם אחת אחרת, ובכך לקיים מסורת ישראלית ידועה שנקראת תחרות מלך החומוס… הבשורה הטובה היא שאבו שאקר, עלי קראוון וסעיד יכולים להמשיך לישון בשקט – מפורטלנד לא צפויה להפתח חזית חדשה במלחמה הכי טעימה במזרח התיכון, אבל בסך הכל אפשר לשרוד לא רע עד לביקור הבא בישראל. בנוסף לחומוס המסעדות האלו מציעות מנות נוספות שאנחנו אוהבים, כמו מג'דרה, עלי גפן, טבולה, בבא גנוש (סלט חצילים על האש בטחינה) ופיתות, שנראות הכי דומה לפיתה אמיתית.

לא קשה למצוא חומוס בפורטלנד. נדמה שסצנת החומוס באמריקה בשיאה, בכל סופר יש המון סוגים של חומוס בטעמים שונים ומשונים, משולבים בתוספות מאוד מפתיעות כמו חומוס עם זיתים שחורים, עגבניות מיובשות, אבוקדו, בצל, שום, ואפילו סויה. לרוב המוצרים יש טעם שאינו מתקבל טוב על ידי ישראלים, יש גם חומוסים מקומיים בפורטלנד שהם איכותיים וטעימים מאוד בתור ממרח ללחם. אבל בסוף אין כמו החומוס שאנחנו מכינים בבית, בבלנדר האלוהי שלנו (ויטמיקס) בעזרת גרגירים אורגניים של "ניצת הדובדבן" (יבוא אישי…) וטחינת "הנסיך", שלמרבה ההפתעה מיובאת לאמריקה ואף נמכרת ב"אמזון", והפיתות הביתיות שלנו שעשויות מקמח כוסמין.

חומוס ופיתות אנחנו עושים כבר מספר שנים בבית עוד לפני המעבר לפורטלנד ולטבעונות, וכך גם רוב מאכלי המטבח שלנו שהם לא "על האש" עברו את השינוי די בקלות. האתגר האמיתי היה איך להפוך את מרק הקובה של רינת לטבעוני. גם את האתגר הזה צלחנו כשבראש השנה רינת "טבענה" את הקובה בעזרת מילוי סייטן, פטריות ובצל במקום בשר טחון. חברים לא טבעונים שטעמו נשבעו שזה טוב יותר מהמקור! גם הפיצות הביתיות שלנו שרדו את המעבר בקלות רבה, כשאת הגבינה הצהובה החליף טופו עם שמן זית. מכיוון שטופו אינו נמס בחום ועמיד פחות בחום מאשר גבינה צהובה, צריך לודא שהבצק מרודד דק או חצי אפוי כאשר מכניסים את הפיצה המוגמרת לתנור.

מי צריך תרנגול הודו?? חג הודיה טבעוני

המעבר לטבעונות הביא איתו גם המון חדוות בישול ויצירתיות במטבח. בכל פעם מנסים אלתור חדש, מתכון או תבלין, או ירק חדש שנראה מגניב ב"הול פודס מרקט" או בשוק האיכרים. נראה שיש כל כך הרבה עוד מה ללמוד במטבח הטבעוני וגם מה ללמד ולחדש עבור אחרים, דומה שמעולם לא היינו כל כך נלהבים ומלאי תשוקה לגבי אוכל שגם עושה לך באמת טוב. וכשאני נתקל עוד פעם לפעמים בשאלה "אז מה אתם אוכלים?" – שבעצם אומרת "אז למה אתם סובלים?" – אני בדרך כלל מחייך ואומר לעצמי: "נו איך תסביר לו בכלל עד כמה אנחנו נהנים"…

טבעונים למופת. משפחת מבורך

מי זה אסף ומה הוא עושה בפורטלנד?
אסף, נשוי לרינת ואבא לעידו, איתי וגאיה.
גר בפורטלנד אורגון החל ממרץ 2011 במסגרת רילוקיישן של עבודה בהיי טק.
טבעוני 4 חודשים מאז שראה את ההרצאה של גארי יופורסקי בזמן טיסה לביקור בישראל ("מיד אחרי הסרט, עוד בטיסה, הפכתי לטבעוני ולא אכלתי כלום כי המנות שהוזמנו לי היו רגילות…"). עוסק במחשבים, טכנולוגיה, ריצה וכושר, אופני הרים ("אבל קצת פחות מאז שאני גר בפורטלנד"), בסקי ("הרבה יותר מאז שאני גר בפורטלנד"), כתיבה ("אבל רק בתקופות שבהן אין לי עומס") ובישול בריאותי ("יש לי חבר שצוחק עלי שכל המתכונים שלי הם של תזונאים ולא של שפים"). אוהב להעמיק ולחקור כל דבר שנקרא בדרכו, ולא להשאיר שום נושא שעליו הוא  באמת לא יודע כלום ("למרות שזה בלתי אפשרי באמת").  מקדיש את זמנו הפנוי לבילויים משפחתיים כמו טיולי טבע ואופניים, ומתכוון לבלות את החופשות בשנים הקרובות בטיולים גדולים ברחבי ארה"ב.
דמות מעוררת השראה: המהטמה גאנדי.
"אני מאמין גדול באי אלימות, בפשטות וצניעות, באמצעים שמקדשים מטרות ולא להפך, ובדוגמא האישית שהיא הביטוי החזק ביותר שאינדיבידואל יכול לנקוט בו על מנת להביע עמדה בחיים".

גם באיטליה יש לנו נציגות

בואו לבקר את הטבעוניות שנהנות יותר גם בפייסבוק!

[showad]

Print Friendly, PDF & Email

44 תגובות לפוסט

  1. רוזה מרציפן הגיב:

    המון תודה על הוצאת הטבעונים והטבעונות מהארון!

  2. אורי הגיב:

    נורא קשה להיות טבעוני בסביבה של אוכלי בשר. הילדים הולכים לגן ובית ספר שאוכלים שם בשר, נורא קשה לשמור עליהם שלא יאכלו מזון מהחי. אני עדיין רווק, אבל אם וכאשר יהיו לי ילדים אני ארצה שהם ילכו לגן ובית ספר טבעוניים, ואני לא מכיר הרבה כאלה (אם בכלל) בישראל.

    • אסף הגיב:

      הי אורי,
      אני חושב שלמרות שקשה עם הסביבה אין ממש ברירה אחרת, וגם אם תמצא מסגרות טבעוניות הרי שתמיד יהיו מסגרות לא טבעוניות בהן תבקר עם הילדים, כמו ארוחות משפחתיות, ביקורים אצל חברים, טיולים, ועוד.
      יש בזה גם משהו טוב. ככה אפשר להשפיע על הסביבה יותר וגם להראות הלכה למעשה שטבעונות אין משמעותה התבדלות

    • אפרת הגיב:

      יש היום גנים ובתי ספר אנטרופוסופיים ששם האוכל הוא טבעוני והם מומלצים מכל בחינה.

      • יואל הגיב:

        שלום

        למיטב ידיעתי האנטרופוסופים הם צמחונים ולא טבעונים הם צורכים דברי חלב בהרדוף שזה יישוב אנטרופוסופי מייצרים חלב אורגני נראה לי שהם צורכים גם ביצים אורגניות בכל מקרה צמחונות עדיפה על אוכלי כל

        יואל

  3. חנה הגיב:

    מעניין מאד לקרוא!
    שתי עצות לאסף, אם אפשר.
    תחליף טבעוני לרוטב גבינה, שיכול להכנס למאק אנד צ'יז, אפשר למצוא כאן:
    http://cleangreensimple.com/2011/05/eggplant-parmesan/
    הכנו כמה פעמים ויוצא מאד טעים.

    ואנחנו שלחנו לילדים לפבליק סקול עם ארוחת צהריים תוצרת בית, מטעמי כשרות, ומצאנו שזה עזר מאד לשלוח בקופסאות של החברה הזו- לפטופ לאנצ'ס:
    http://www.laptoplunches.com/
    ככה שלחנו אוכל אמיתי ומזין, וזה גם נראה יפה לילדים.

  4. רוני הגיב:

    וואו אסף, התרשמתי עמוקות!
    זה תמיד כל כך כיף לראות משפחות שעושות מעבר לדרך חיים חדשה, כולם יחד בתהליך משותף, בין אם זה מעבר לטבעונות, לדרך חיים אקולוגית יותר, חזרה בתשובה או כל דבר אחר – העיקר שזה יחד בהתגייסות משותפת.. 🙂
    כיף לשמוע!
    [יש סיכוי לקבל את המתכון לקובה של רינת?]

    • אסף הגיב:

      תודה רוני, סוד ההצלחה של כזה שינוי טמון בשיתוף פעולה ובראיית העולם והערכים הדומים שחולקים כהורים וכמשפחה.

      את המתכון של הקובה נחלוק בכיף אני אבקש מרינת לפרסם אותו כאן

  5. נתי הגיב:

    פוסט מקסים! בדיוק אתמול גיליתי שפורטלנד נחשבת לעיר הכי ויגן-פרנדלי בארה"ב, ולא סן-פרנסיסקו כמו שחשבתי. זה די מצחיק שהקהילה הטבעונית הכי חיה ובועטת מתקיימת בארץ הקרניזם.

    • אסף הגיב:

      אכן אמריקה ארץ של ניגודים
      אגב איפה קראת על פורטלנד בהקשר של טבעונות?

  6. נעה הגיב:

    איזה כיף להתחיל עם הטור הזה את השבוע… 🙂

  7. ורד מאירי הגיב:

    אסף, כל הכבוד לך ולמשפחתך!:)
    כן, אפשר להפוך לטבעוני בגיל וגם בגיל 50+ כמו שני האחים ושלי, ובגיל 78 כמו האמא שלי!
    צריך לזכור שכל שנה של טבעונות, חוסכת חיים של אלפי בעלי חיים חפים מפשע.
    מחכה בציפייה רבה ליום בו גם בארץ נראה את סמל העלה הירוק על מאות מוצרים.
    הרבה בריאות! ורד.

  8. גלעד הגיב:

    פוסט מקסים – תודה

  9. שי הגיב:

    יופי של פוסט, כל הכבוד!

  10. ענת הגיב:

    הפוסט הזה מעורר קנאה. הלוואי ובארץ הייתה חצי מהמודעות הזו, זה היה מקל את החיים של כולנו פה ומעבר לכך, יכול להיות שהאנשים היו רואים טבעונות בעין אחרת ממה שהם רואים אות היום. שלא לדבר על מגוון מוצרי המזון שיכול לפתוח עיניים לאנשים. הקנאה העיקרית הגיעה כשסיפרת שמחליפים כפפות וסכין כשאתה מבקש משהו טבעוני. זה מדהים!!!
    מבחינתי המעבר לטבעונות מדהים, אבל האמת שגם ההחלטה למה טוב ובריא יותר לילדים שלכם זה מה שחשוב. לא הייתי בארצות הברית אבל מה ששמעתי הספיק לי כדי להבין שהמזון המהיר זורם שם כמו מים (או לפי מה שאתה מספר- כמו חלב 😉 ).
    אני דווקא שמעתי שיש לא מעט מסעדות טבעוניות בארצות הברית, או לפחות מסעדות שהן vegan friendly. ובכל מקרה, גם אם לא תמצאו כאלו האוכל הביתי הכי טעים P:

    בהצלחה על הטבעונות! כל הכבוד לכם על היוזמה הזו, בעיקר עם ילדים שהם יחסית גדולים ויודעים את טעם הבשר. מדהים לקבל ממך את הרושם שהם לא מתגעגעים לריח או לטעם ושטוב להם עם הבחירה (הנכונה) שעשיתם.

    אשמח אם תגיד לרינת שיש לה כמה וכמה מתכונים שנשמח לקבל פה: קובה, צ'ילי נון קרנה, חומוס (בבקשה שזה ייקרה. אני נואשתי מלהכין חומוס ביתי כי זה לא יוצא טעים).

    • ענת הגיב:

      לא יצא לי הסמיילי… מוזר.

    • אסף הגיב:

      אנחנו נארגן את כל המתכונים בצורה מסודרת ונעלה אותם לכאן
      טיפ לגבי החומוס –
      צריך להקפיד להשתמש בטחינה טעימה ואיכותית (הנסיך או היונה הם המועדפים עלי) בגרגירים איכותיים מהזן הקטן, להשרות אותם לפחות יממה ולבשל אותם היטב בלי שום תוספות (עדיף בסיר לחץ)
      לטחון אותם עם כל המרכיבים אבל בלי הטחינה בעזרת בלנדר יד או מעבד מזון, במשך הרבה זמן (עד לקבל מרקם חלק) ואז להוסיף את הטחינה ולערבב שוב (עדיף עם כף כי זה עלול להיות סמיך מדי עבור הבלנדר)
      הכמויות המדויקות של שום שמן זית מלח כמון מי בישול של חומוס וטחינה הם מאוד עניין של טעם – ממליץ "לשחק" עם זה וללמוד מניסוי וטעימה 🙂 מה אתם אוהבים

      • רוני הגיב:

        מסכימה, גם לי יש את המתכון שלי לחומוס (לא ממש שלי, אבל מתכון שאימצתי) ולא זזה ממנו, ואכן זה עניין של טעם.
        שמעתי גם על אנשים שמכניסים שום לתוך הבלילה (געוואלד!) או אנשים שלא מבינים איך אני יכולה להכניס את הכמון לתוך החומוס ולא רק לפזר מעל.
        רק הערה קטנה על זני החומוס:
        ברוב חנויות הקטניות/תבלינים בארץ שבהן מוכרים חומוסים בתפזורת יש שלושה זנים- גדול, קטן, ופיצי. 😛
        הפיצי (בולגרי) לא ממש מתאים לטעמי לחומוס אלא יותר לתבשילים ולמאכלים עם גרגירי חומוס מבושלים.
        בחומוס הוא לא מספיק דומיננטי ולהכל יש טעם דלוח כזה, או טעם של טחינה עם כמון ולחומוס אין מספיק "בשר".
        דעתי האישית.
        🙂

        • רוני הגיב:

          אה, ועוד משהו:
          אחרי כמה שנים של בישול החומוס עם סודה לשתיה כי אחרת לוקח לו ארבע שעות (ומעלה) להתרכך – גיליתי את הפתרון:
          לא להשרות לילה, אלא להשרות יומיים.
          ואז הבישול לוקח סביבות שעה ולא יותר.
          ושוב תודה אסף, אני מקנאה במשפחה שלך (אפילו שגם אני קצת מבורך).. 🙂

          • אסף הגיב:

            תודה רוני!
            לגבי הזן של החומוס – אנחנו נצמדים לאורגני בדרך כלל מסיבות של בריאות (אנחנו מעדיפים את החומוס בלי שאריות חומרי הדברה, תודה :)) והוא בדרך כלל הזן הקטן (נדמה לי שקוראים לו בארץ "הדס")

            באמת קראתי שלא מומלץ להשרות בסודה לשתיה כי זה אמנם מרכך מהר אבל הורג את הנבט של החומוס ועדיף לתת למים לעשות את שלהם במקום (אפשר להשרות את החומוס עד לקבלת נבטוטים רק צריך לדאוג להחליף מים מדי פעם)

            ותודה רבה על הפרגון 🙂

          • ענת הגיב:

            רוני,
            אני לא מבשל עם סודה לשתייה. ככל ש"חקרתי" את העניין באינטרנט זה לא הכי מומלץ וגורם לפירוק של איזה משהו. אני מבשלת בשיר לחץ ותוך כ 20 דקות (מרגע הרתיחה ממש של סיר הלחץ) החומוס ממש ממש רך).
            אני לא יודעת איזה חומוס יש לי בבית (אמא קונה). בכל מקרה, אני יודעת שהם קטנים. אבל לא ממש קטנטנים.

            השרייה- אני משרה כמה שאני יכולה. לרוב זה יותר מ 8 שעות (ולעתים אפילו יותר מ 10 שעות), אבל זה תלוי מתי אני נזכרת להשרות. בכל מקרה, אם אני משרה למספר ימים אני משתדלת להחליף את המים כל 8-10 שעות.
            כרגע אני מנסה להנביט חומוס. אני מקווה שיצליח לי.

            בקשר להכנסת חומרים שונים לחומוד:
            אני מכירה מתכון דיי טוב של ידי שלי שמבשל את החומוס עם שום ובצל בתוך מי ההרתחה (שאחר כך הוא לא משתמש בהם). הוא אומר שזה נותן טעם לחומוס. אני לא יודעת אם זה נכון אבל שמעתי את זה בעוד מקומות. כנראה שזה באמת בסופו של דבר עניין של טעם.

            אגב, גם אני לא מבינה למה לשים כמון. אמא שלי מתה על כמון בחומוס. כשהיא מכינה חומוס (עם כמון, כמובן) כולם אוהבים את זה ורק אני לא מסוגלת. כשאני מכינה כולם אומרים לי שחסר משהו בטעם ואמא מוסיפה לעצמה כמון על הלחם. כנראה שגם בזה זה לא רק עניין של טעם אלא גם עניין של יחס.

            תודה על ההערות שלך.. 🙂

          • רוני הגיב:

            אסף, (כנראה שהמקסימום זה חמש תגובות משורשרות.. 😛 ) "הדס" זה אכן הזן שהתכוונתי אליו.
            (קטן אבל לא יותר מדי).
            וכן, מה שהתכוונתי היה להשרות הרבה מאוד זמן, עם החלפת מים ובלי סודה לשתיה.
            🙂

      • ענת הגיב:

        היי אסף,
        תודה על התשובה.

        זה בהחלט יהיה נהדר אם תוכלו להעלות מתכונים. גם אם לא את כולם אז לפחות את חלקם. יהיה לי נחמד לגוון במתכונים. 😉

        בקשר לחומוס- אני משתמשת בטחינה אורגנית משומשום מלא שאנחנו אוכלים בבית באופן רגיל. כמובן שהטחינה עושה את החומוס, אבל צריך להשתמש בטחינה שאוהבים. אולי אנסה פעם אחת להחליף את הטחינה רק לחומוס ואראה אולי זה באמת יכול לעשות הבדל.
        אני משתמשת גם בגרגירים קטנים ומרככת אותם תמיד בסיר לחץ (אני מתחילה להתאהב בסיר הזה. הוא מזרז בישולים בצורה מדהימה. כמו עם תירס וסלק).

        אני לא מוסיפה שמן זית לחומוס. השומן היחיד שבחומוס צריך להגיע מהטחינה. בדיוק הייתה כתבה על זה לפני שנתיים בערך- בכל החומוסים הקנויים יש תוספת מיותרת של שמן (בין יתר הדברים הנוראיים שיש שם). אין צורך בשמן נוסף. אבל זה באמת עניין של טעם.
        פעם ראשונה שאני שומעת שצריך להוסיף את הטחינה בסוף הכנת החומוס. זה מעניין. אתה יודע להסביר לי למה זה?

        אני לא אוהבת כמון לכן לא מכינה חומוס עם כמון. אמא מכינה עם כמון (ואז אני מתקשה לאכול את זה). יחד עם זה, אולי אני אנסה פעם אחת עם מעט כמון ויצא טוב. אני מקווה שכן….

        בכל מקרה, כעת אני בתהליכים של הנבטת גרגירי חומוס. אני מקווה שאצליח. עוד לא החלטתי מה אני עושה איתם, אבל אולי אכין חומוס. אני אראה אם לא תהיה למישהו בבית בקשה מיוחדת 🙂

  11. רינת מבורך הגיב:

    היי,
    אין לי מתכונים רשומים ואני צריכה לשבת ולתעד לפני שמעלה את המתכונים! מבטיחה לעשות זאת בימים הקרובים!

  12. שירה הגיב:

    אסף, מרגש ומעורר השראה. כיחיד וכמשפחה. מחכה לראותכם …היום!

  13. טיפטופו הגיב:

    תודה, היה כיף לקרוא.

    האם זה הסרט המדובר של יורופסקי?
    http://www.youtube.com/watch?v=es6U00LMmC4

  14. נועם הגיב:

    מתכון מעולה למאק&צ'יז. בריא זה לא, אבל גם המקורי הוא לא בדיוק סלט עלים 😉

    http://veg.anonymous.org.il/art356.html

  15. Man And Van הגיב:

    fabulous write-up.. I personally enjoyed going through it, and appreciate your sharing the tips and information !!

  16. רוי הגיב:

    איזה כייף לגלות שייש פה בגולה ("ברוכת האל".. אהבתי) עוד ישראלים ועוד בפרט שעוברים ומתמודדים עם סוגיית הטבעונות. אני "ירוק" בתחום (שבוע שני) ולצערי מתגורר במדינה מאד לא ידידותית למי שלא אוכלים חיות על מוצריהן השונים.. הבלוג שלך מפרה, משרה ומעודד.. תמשיך לכתוב, 'בקשה..

  17. Hadas הגיב:

    Hi Assaf.
    Great post, me and my family did the same thing…I admire people who are decisive and loyal to thier values. We also have two small children and we fight hard with the old habbits of food should be pleasing and fun. We cook very simlpe tastey food but try to take the focus out of it, a big challange for Isreali people who live and fasitve around food. Please stay in touch via email if you like!
    You might like to read the china study book.

  18. אסף הגיב:

    הי הדס,
    תודה על התגובה, אני מאוד מזדהה עם כל מה שכתבת – הקונפליקט בין הצורךך להקפיד על אוכל מזין ובריא ומלא מחשבה לבין הרצון שלא "לבזבז" כל כך הרבה זמן על הכנת אוכל וסביב האוכל מוכר לנו היטב
    את מוזמנת להציץ בבלוג שלי שנקרא ילדים טבעוניים ועוסק בנושא הזה ובאחרים די הרבה:
    http://wearemevorach.wordpress.com

    אשמח להיות בקשר (אפשר גם בפייסבוק, בקבוצת הורים טבעונים שם אנחנו מקיימים דיונים רבים על הדברים האלה)

  19. ליאור הגיב:

    קודם כל- כולי קנאה שאתם בפורטלנד
    גרתי שם שנה במסגרת רילוקיישן מהעבודה של אבא שלי (אינטל) והיה מדהים!
    מזדהה עם כל מילה בנוגע לתרבות האוכל הקלוקלת שם 🙂

    וכל הכבוד על המשפחה הטבעונית לתפארת, זה מקסים, גאה בכם. אפשר מתכונים?

  20. דגנית הגיב:

    הי אסף
    אפשרות טבעונית נוספת שאפשר למצוא כמעט בכל דיינר אמריקאי היא תפוח אדמה אפוי. אפשר לבקש אותו ללא מילוי.
    אנחנו גרים במדינת ניו יורק כבר ארבע שנים, ובסוף השבוע האחרון התחלנו לגשש את דרכנו לטבעונות. הכננו מנות טבעוניות שונות במשך סוף השבוע, ועכשיו אני בדרכי לסופר עם רשימת הקניות שפרסמת בבלוג שלך. המקרר עוד מלא במוצרים מן החי ואני די חוששת מהמעבר. חשבתי להמשיך לצרוך את מה שיש במקרר, אבל לא לקנות שוב כשנגמר. הילדים (9,7,4) לא כל כך שמחו לשמוע שהגבינות החלב והביצים הולכים להיעלם מהמקרר. לגבי הבשר והעוף לא שמעתי שום התנגדות. אני הולכת לקנות להם עכשיו מעדני סויה שיחליפו את היוגורט. הבלוגים שלך ושל אורי מקסימים. בהצלחה לכולם 🙂 

  21. מאיה הגיב:

    בלוג מקסים.

    יש "גבינה צהובה מגוררת" בשם daiya אפשר לקנות אפילו ב safeway, costco. מעולה לטוסטים ולפיצות.

    לגבי הקובה. אני מכינה אותה כמו קובה רגילה רק עם תחליף בשר טחון שאני קונה ב Trader Joe's. זה אפילו יותר טעים מהמקור.

  22. שרון הגיב:

    הי אסף,

    כתבה מקסימה ומעוררת השראה! כבעל נסיון כה מוצלח חשבתי להתיעץ לגבי המצב הבא: בתקופה האחרונה עברתי בעצמי לתזונה טבעונית, ומתוך רצון שכל הבית יתנהל כך (אני די אחראית בלעדית על קניית אוכל ובישול), שיתפתי את כל המשפחה בהחלטה והסברתי את הסיבות – בריאותיות ומוסריות, בעלי שיחיה קיבל את זה ברוח די טובה , גם הקטנים, אבל הבן הגדול שלי ( בן 10) מאוד לא מרוצה ואפילו כועס ומאוכזב, מה לדעתך אפשר לעשות ע"מ לעזור לו לקבל את השינויי?
    בתודה ,שרון

  23. ליאור הגיב:

    אני קצת לא קשורה- אבל פורטלנד זה ה-עיר. גרנו שם גם, במסגרת רילוקיישן.
    והאמריקאים והרגלי האכילה שלהם עושים לי בחילה כל פעם מחדש :S

השאר תגובה

בית ספר לבישול טבעוני הראשון בישראל
אתגר 22+
אורי שביט בהרצאה TEDX

מתכוני וידאו

קציצות עדשים, בורגול ולימון כבוש קציצות עדשים, בורגול ולימון כבוש

זכויות יוצרים © 2017 מתכונים טבעוניים, מאת אורי שביט

Free WordPress Themes, Free Android Games