פילדלפיה לטבעונים: ניו יורק, מלפנייך!
משהו טוב במיוחד עובר בשנים האחרונות על הסצנה הקולינארית בפילדלפיה, ועל הסצנה הקולינארית הטבעונית בפרט. הגיעה השעה לסמן את פילי כיעד חובה בנסיעה הבאה לארה"ב
אמרתם נסיעה לארה"ב, אמרתם ניו יורק. או אל.איי. אולי סן פרנסיסקו. אבל פילדלפיה?? מי מתכנן נסיעה לפילדלפיה? עד לא מזמן היא היתה עבורי לא יותר מנקודת ציון לא משמעותית במיוחד על המפה, איפשהו בין התפוח הגדול לעיר הבירה וכוכבת של שיר אחד עצוב ויפהפה של ברוס ספרינגסטין. כשהתברר לי שיש לי חמישה ימי חופש תמימים לבלות בעיר, במהלך מסע ההרצאות שלי לקולג'ים בארה"ב שהתקיים בסתיו שעבר, לא היה לי מושג מה אני אעשה שם בכלל ועוד לגמרי לבדי! אבל נטלי מהארגון הנהדר Jewish Veg שהיתה אמונה על תכנון המסע הבטיחה לי שאני אוהב אותה, ולמרבה האושר היא צדקה ובענק. לא סתם אוהבת, מאוהבת. כמו שאני מתאהבת בכל מקום בעולם שמציע לי את השילוב הנפלא של אוכל ברמה הגבוהה ביותר, רחובות יפהפיים לשוטט בהם ואנשים מקסימים להיתקל בהם.
וכך מסתם שם מתוך סרט שלא אומר לי בעצם שום דבר (פדיחה, אבל אני עדיין מתבלבלת בין פלורידה, פילדלפיה וקליפורניה, הכל נשמע לי אותו הדבר!) הפכה פילי ליעד נחשק, עיר שוקקת שמרגישה מספיק חיה אבל לא חונקת, שיש בה מסעדות וברים טבעוניים שאין בשום מקום אחר (כן, גם לא בניו יורק), מקומות סופר ידידותיים ומסבירי פנים לטבעונים, נהגי מוניות (עם תעריף זול משמעותית!) הכי נחמדים, ושאני לגמרי רוצה לחזור אליה שוב ושוב. איזה מזל שבמסע ההרצאות השני שלי שהסתיים ממש החודש, התאפשר לי לבקר בה בפעם השנייה, לחזור אל המסעדות האהובות עלי ולשוטט ברחובות בשלג של אפריל, מזמזמת את שירו האהוב של הבוס. בקרוב אצלכם.
עכשיו, בואו לא נפריע לאופוריה הזאת שמצטיירת כאן עם העובדה המצערת, שכל מיליון התמונות שצילמתי במסע הראשון נעלמו למחשכי ההארדיסקים הגנוזים של העולם מבלי שוב, נסתפק בתמונות אייפון מטושטשות במקרה היותר מוצלח – היי, זה רק משאיר הרבה יותר מקום לדמיון!
מתחילים
בזכות המלצות מקומיות חמות, הגעתי לשניים מהמקומות היותר נחמדים לפתוח איתם את היום עם ארוחת בוקר טבעונית ראויה או בראנץ' מפנק, גם באמצע השבוע. מסקנה: אם אתם מטיילים לבד או אפילו בזוג, תדאגו לשבת לפחות בחלק מהמקומות על הבר – ככה תוכלו לפתח שיחה עם המקומיים ולזכות בהמלצות שוות!
Front Street Café
הדבר הנחמד ביותר במקום הזה הוא האיורים בתפריט – לשם שינוי הם אינם מסמנים את המנות הטבעוניות אלא להפך, את המנות שמכילות מוצרים מן החי, באמצעות איור החיה ממנה נלקחו המרכיבים (מי אמר סוף להדחקה?) כל המנות שאינן מסומנות, טבעוניות למשעי. המקום נמצא בלב שכונה מתפתחת (במילים אחרות, עדיין עובדים שם על שיפור פני העיר) אך הוא עצמו רחב ידיים, מעוצב ומזמין. יש בר גדול, שולחנות מסביב ואם אתם בתקופה הנכונה של השנה, גם חצר אחורית שאפשר לשבת בה. מה אוכלים כאן? ארוחת בוקר של טופו מקושקש עם תפוחי אדמה, שעועית שחורה ושאר תוספות (המילה "גדולה" שמופיעה בתפריט עלולה להטעות ישראלים שרגילים שפותחים להם שולחן); טופו "בנדיקט" עם רוטב הולנדייז טבעוני; טאקו של טופו, קייל, אבוקדו, פטריות ועוד, שהכי כיף ללוות עם קוקטייל בוקר של שמפנייה ותפוזים. בפעם הבאה אני בהחלט מתכוונת לבדוק את ההיצע גם בשעות אחרות של היום. מומלץ להזמין מקום מראש, במיוחד בסופ"ש.
טאקו'ס של טופו מקושקש ודברים טובים. דוגמא לארוחת בוקר
Sabrina's Café
רשת קטנה של מסעדות בסגנון דיינר עם שלושה סניפים בפילדלפיה ועוד שניים מחוצה לה. האפשרויות הטבעוניות מסומנות באופן ברור בתפריט – אין המון כאלה, אבל אלה שיש נחמדות בהחלט. כצפוי, מובילה ארוחת בוקר עם טופו מקושקש ותוספות ויש גם כריכים, בייגלס וסלטים, עם גמישות בהרכבה ובחירת מרכיבים. המקום אמנם פתוח לצהריים וערב אבל לפי התפריט נראה שהאפשרויות לטבעונים לא ממש משתנות.
בצהריי היום
Black Bird Pizza
הפיצריה הטבעונית הראשונה של פילי היא, שלא במפתיע, מקום מפגש שוקק לטבעוני העיר ובעלת אופי שכונתי וקצת זרוק. הפיצה טובה, עם בצק דק ופריך ותוספות נחמדות במבחר רחב למדי – אני התלהבתי במיוחד מ"נאצ'ו" (אבוקדו, בצל מקורמל, חלפניו וגבינת "צ'דר") ו"הוואי" (טופו בעישון ביתי, אננס צלוי ובצל ירוק). הגבינה על הפיצה היא גבינת Daiya תעשייתית אבל מוצלחת. אפשר להזמין גם פיצה-פאי בתבנית, קלצונה, כריכים וסלטים ויש גם קינוחים שנעשים במקום. יש משלוחים והמקום כשר.
אבוקדו על פיצה. בואו ללעוס אותה עם הקהילה הטבעונית
Bar Bombon
מסעדונת טבעונית חדשה בסגנון לטיני פורטו-ריקאני ובמיקום מושלם בלב העיר, נהדרת לצהריים אבל גם לערב, אז התפריט משתנה ומתרחב, וכמו שכתוב – כל המנות מבוססות צמחים ואהבה. אין כאן הנדסה גנטית, חלק ניכר מהמרכיבים אורגניים ואת הטורטיות מכינים, שלא כמו ברוב המקומות, בעבודת יד במקום וגם מקבילי העוף שמופיעים בתפריט הם מהסוג האיכותי והטעים. לחובבי המתוק יש אפשרויות כמו פנקייק, ואפל בלגי או לחם מטוגן ואל תפסחו על תפריט המשקאות, מגישים כאן כמה סוגים שונים של מרגריטה, קוקטייל הבית, שיוסיף לכם פאנץ' משמח של טקילה לארוחה.
צהריים קלילים, ערב יותר מעניינים. בר בומבון
Hip City Veg
מזללה טבעונית עם שיק ואידיאולוגיה, בעלת שני סניפים – אחד באזור האוניברסיטה (Penn היוקרתית) לשם לקחו אותי הסטודנטים המקסימים לאכול לפני ההרצאה. הישיבה לאורך ספות או שולחנות משותפים, ההזמנה בדלפק והאוכל טרי, בריא יחסית וטעים. כצפוי התפריט בנוי בעיקר מהמבורגרים, כריכים וסלטים, יש גם שייקים וסמוד'יס ואפילו מילקשייק מגלידה אורגנית! כיף לדעת שהמקום מקפיד על יצירת מינימום נזק לסביבה, לא רק בצלחת אלא גם בכלים המתכלים, יצירת קומפוסט וריהוט שמתבסס על חומרים ממוחזרים. מקסים!
V-Street
האחות הקטנה והצנועה יותר של Vedge היוקרתית (פרטים בהמשך) שגם היא בגדר תחנת חובה לטבעונים ובכלל. בצהריים היא מקום נהדר לארוחה באווירה נעימה וסולידית, בערב האנרגיות מתחממות. תפריט האוכל הקטן נבנה בהשראה של אוכל רחוב מרחבי העולם (בתפריט הנוכחי מצאתי קריצות לשקשוקה, לסביח ולשווארמה שלנו) בוריאציות יצירתיות ומשובחות במיוחד. בין המנות המצטיינות פרחי כרובית לוהטים שמגיעים על קציפת עדשים כתומות עם צ'אטני נענע וקארי, טאקו קוריאני עם טמפה, קימצ'י ועגבניות צלויות וגולת הכותרת – פוקצ'ה ביתית עגולה שעליה מעין טרטר של סלק מעושן וקרם שמיר. חשוב ביותר לא לשכוח לשאול איזו גלידה אמריקאית (Soft Serve) מוגשת היום ומיד להזמין אותה! אנחנו זכינו בגלידה של שוקולד מקסיקני עם קרמל טקילה ופצפוצי אורז צ'יפוטלה. לעוף.
אוכל רחוב משודרג באווירה כיפית. תחנת חובה
היא רק נראה תמימה. ה-גלידה
לראות ולהיראות
אמנם ניו יורק היא מעצמה בלתי מעורערת מבחינת כמות המסעדות הטבעוניות, אבל בודדות מהן באמת מצליחות להגיע לרמות גבוהות של קולינאריה יצירתית ומענגת, שגם מספקת חוויית בילוי מגניבה ואת כל המסביב, כמו קוקטיילים ושירות, בקלאס וכמו שצריך. דווקא פילדלפיה, שלא חשדתי בה כמעוז גסטרונומי, מציעה לפחות שני מקומות בדיוק מהסוג הזה, שאסור בשום אופן להחמיץ. אני מכירה אישית אוהבי אוכל שגרים בניו יורק ונוסעים אליה במיוחד, ובצדק.
Charlie Was a Sinner.
בר עדכני ומעוצב, שוקק וטרנדי, שכל חובב אוכל ואלכוהול חייב להתייצב בו. ואה, כן, הוא במקרה גם טבעוני – אם כי ברור לחלוטין שהאיכות והשיק מושכים למקום רוב מוחלט של אורחים שהם לאו דווקא טבעוניים. בכניסה כמה פינות ישיבה אינטימיות ושקטות יותר ובהמשך החלל הארוך והצר בר תוסס ושולחנות נוספים. השירות מקצועני ויעיל ויכינו אתכם מראש לכך שהמנות לא עצומות ולכן כדאי להזמין 4-5 מנות לאדם כדי לשבוע – בפועל זה יהיה מספר מנות מספיק לגמרי לזוג. האוכל פשוט נפלא – ממרח "ריקוטה" תוצרת בית עם לחם קלוי על הגריל, מוס גזר עם ריבת צנון מעושן ונקניקיה של טופו ושעועית שחורה עם קרן פרסניפ הן רק כמה דוגמאות. כמובן שאסור לפסוח על תפריט הקוקטיילים המצטיין, רצוי המיוחדים של הבית ואם רוצים אפשר לגמרי להסתפק באלכוהול וכמה נשנושים אם באתם אחרי ארוחה, העיקר לא לפספס את החוויה ששוה את המחיר הלא צנוע. והשם, תודו, גאוני.
אוכל פילדלפי, אווירה ניו יורקית. על הקינוח מומלץ לוותר
Vedge
אחת המסעדות הטובות ביותר בפילדלפיה אם לא ה-, בלי קשר לעובדה שכל חומרי הגלם במטבח הם על טהרת הצומח. הבעלים והשפים הם זוג גם בחיים – הוא אמון על המטבח והיא על הקונדיטוריה והתוצאה משובחת ומלאת אהבה לעשייה, כמו שאפשר להתרשם גם במסעדת הבת הקז'ואלית יותר והמדוייקת לא פחות. השירות מוקפד אך לא חנוק ואם תשבו על הבר (חוויה מומלצת במיוחד אם לא הזמנתם מקום והחלטתם לקפוץ בשעה השמחה) תוכלו לדלות הרבה מידע מעניין על האוכל והקוקטיילים מהצוות המיומן. חלק מהמנות מוקפדות ומוגשות כיצירת אומנות על הצלחת (נסו את הצנון החגיגי למשל – 8 וריאציות מיניאטוריות על הגשת צנון) וחלק מוגשות באופן נינוח יותר אך מצטיין בטעמים, מרקמים וטכניקות הכנה, שהופכות גם מנה פשוטה לכאורה למנת דגל (פונדו לפת משגע שטובלים בו קרוטונים של בייגל רך). אל תחמיצו את מנת פטריות המייטאקי וגם הסלקים הצלויים, שמוגשים במגדל אנכרוניסטי אך כיפי לאכילה יחד עם אבוקדו וטופו מעושן מחייבים התייחסות. גם כאן תפריט קוקטיילים משובח ויצירתי, על הקינוחים לא חייבים לבזבז מקום. יקר אך חובה.
אחת המסעדות הטובות בארה"ב. Vedge
עוד הרפתקאות
חומוס על
לפני שנים ראיינתי את השף זוכה הפרסים מייקל סולומונוב, ישראלי בעברו הרחוק, כשרק פתח בפילדלפיה את מסעדתו הים תיכונית המצליחה "זהב". החלטתי לנצל את השהות שלי בעיר כדי לסגור מעגל, ישבתי על הבר ונהניתי מחומוס טוב ושלל מזטים לצד קוקטייל על הבר במסעדה המעוצבת ועוד בתשע בערב. כיף? לא אכחיש, אם כי כנראה את המקומיים האוכל קצת יותר מרשים. אני אישית ציפיתי למגע של שף וקיבלתי אוכל טעים, אבל של בית. לאחרונה פתח סולומונוב מסעדה נוספת וקלילה יותר בעיר בשם דיזנגוף, אחות לכמה מסעדות נוספות שהוא שותף בהן.
עושים שוק
תמיד כיף להכניס ללו"ז הבילויים והשופינג גם שיטוט בשוק מקומי. בהמלצת הזוג שפגשתי על הבר בv-street שמתגורר בעיר העתיקה של פילי (אזור מקסים לשיטוט עם הרבה אתרי תיירות, גינות קסומות וחנויות בוטיק של בגדים ואמנות) הגעתי לשוק קטן ומקסים בשם Headhouse Farmers Market שפעיל בכל יום ראשון החל מעשר בבוקר ועד שתיים בצהריים, נחשב לשוק האיכותי ביותר בפילדלפיה וחוגג בימים אלה עשור להיווסדו. במקום מתייצבים חקלאים מקומיים עם תוצרתם הטרייה, שעושה חשק לקנות פשוט הכל (כלומר, כל מה שטבעוני). אם יש לכם איפה לבשל – זה המקום להצטייד בפירות, עלים טריים וירקות.
קצת קולטורה
דווקא ביום שהחלטתי להקדיש למוזיאון האומנות המפורסם של פילדלפיה (שהמדרגות שלו, אלה מהסרט "רוקי", מפורסמות יותר מיצירות האומנות שבפנים) גיליתי שהוא סגור למבקרים. שוב היה זה הבר שהושיע אותי – הברמן ב"זהב" המליץ לי בחום לבקר בתערוכה בשם Barnes Foundation ולפנות לכך לפחות שלוש שעות. "פחחחח" חשבתי לעצמי, לא תהיה לי הרי סבלנות להסתובב שם לבד יותר משעה. בפועל גיליתי מוזיאון לא שגרתי ומרתק, שמציג אוסף אומנות אדיר ומרהיב של אחד מאספני וסוחרי האומנות הגדולים של זמננו. הייחוד של המוזיאון הוא שילוב המוצגים על הקירות, בדיוק כמו שהיו תלויים ומונחים בביתו של ברנס עליו השלום, כאשר את הסיור מלווים באוזניות הסברים על הבחירה בשילובים השונים ורקע על היצירות או על קורות רכישתן. מומלץ בחום!
נוסעים לחו"ל? כאן תמצאו עוד המלצות מרחבי העולם
כתבה מצויינת – אבקר שם בקרוב, חסכת לי המון זמן מחקר 🙂