כת הסייטן
"אז מה את אוכלת?"
כמה מוצרים שהמטבח שלי לא ראה בחיים. טעים?
הזהירו אותי שזאת תהיה השאלה שאני אשמע הכי הרבה.
מצחיק שהתשובה הראשונית שלי היתה: "הכל".
אז לא, אני ממש לא אוכלת כל מה שאנשים אחרים אוכלים, אבל אני מרגישה שיש לי די והותר, עולם ומלואו של אפשרויות וטעמים: ירקות ופירות, דגנים וקטניות, אורז ופסטה, זרעים ואגוזים ואם אני ממש ממש רוצה – יש לי טופו. זה הכי רחוק שאני מוכנה ללכת (בינתיים, בלי נדר) בכל הנוגע למוצרים מעובדים ותחליפים, שבאים למלא את החלל העצום שנוצר כשמוותרים מרצון על כל כך הרבה אפשרויות אחרות.
ויש חלב סויה (בלי סוכר ובלי תוספים, תודה), כי בכל זאת, צריך משהו בשביל הקפה.
כן, אני משתדלת לאכול ולבשל בריא (עשיתי את זה גם קודם), אבל מבחינתי זה הבונוס, קודם כל שיהיה טעים. לא אכפת לי להכין דגנים לא מלאים (אבל אני משתדלת לפחות בעניין הפסטה) ולהוסיף קצת יותר שמן זית (מבחינתי מדובר בשיא הבריאות). אני ממש לא מתכוונת לענות את עצמי עוד יותר רק בגלל שהחלטתי לא לענות בעלי חיים אחרים. חוק מספר אחת: קודם כל שיהיה טעים.
תוצרת האדמה כל כך מגוונת ונפלאה שאני מתקשה לפעמים להבין את מי שמשתמש בכל מיני תחליפים מעובדים, במיוחד אלה בטעם ובמרקם של בשר, במקום להעדיף תוצרת טרייה, מקומית ועונתית, שמצויה סביבנו בשפע. הרי טבעונות היא כמעט אחותה התאומה של התזונה או ה"דיאטה" הים תיכונית, שמאפיינת את האקלים והסביבה שלנו – שמן זית, שפע ירקות ועשבי תיבול, דגנים וקטניות. אז למה לי להצטרף לכת הסייטן או לקנות טופו בטעם נקניק? (כן, נו, קניתי. זה בשביל הסנדוויץ' של הילד לבית ספר).
הניסיון להגיע לטעמי "כמו" מתרחש לרוב בעזרת תחליפים ותוספים כמו סייטן (גלוטן – חלבון חיטה – מעובד לגוש במרקם של בשר), שבבי סויה או שמרי בירה. לא שאני נגד, לפעמים זה אפילו מוסיף, אבל בגדול זה נראה לי מיותר לנסות לחקות טעמים שאנחנו מנסים להימנע מהם (חברה שלי אורלי נשבעה לי ש"בולונז" שבבי סויה זה דבר נהדר, עוד לא ניסיתי), כשספק רב אם יש להם ערך תזונתי רצוי או משמעותי.
אבל לפעמים הגעגועים מתעוררים. הרצון לנעוץ שיניים במרקם הבשרני, להרגיש שוב את אותה כבדות שמנונית של אכילת מנה גדושת גבינה וחמאה. ככה הסתכל עלי מ' בעיניים בורקות ומצמוצי שפתיים וביקש, כמעט התחנן, שאכין לו לזניה טבעונית לפי מתכון שמצא ברשת. החלטתי שזאת הזדמנות לעשות היכרות עם המוצרים ועם טכניקות הבישול האלה, שמנסים לדמות טעמים ומרקמים שהשארנו מאחור, בחיינו הקודמים.
בחיי שניסיתי.
המתכון שהכנתי היה של לזניה תרד. הוא לא רע ומדמה בעצם סוג של רוטב בשמל ללזניה צמחונית. מהניסיון שלי – אפשר להפחית משמעותית את כמות הקמח, אחרת מתקבל ממש בצק. מצד שני, רצוי להגדיל את כמות התרד, זה בכלל לא מספיק. עוד הייתי מנסה בפעם הבאה להפריד את העגבניות מהרביכה, כדי לקבל 3 שכבות: עגבניות, תרד ו"קרם".
לזניה תרד טבעונית עם פוטנציאל
למי שבכל זאת מתגעגע ורוצה לנסות, הנה הקישור:
ואם תהיתם אז כן, טעמתי סייטן.
מ' נתן לי לטעום מוצר מעובד של נתחוני סייטן במרינדה חומה, שדווקא היה לא רע.
ועדיין, כשאכלנו ב"בודהה בורגרס" המוצלחת העדפתי עשרות מונים את כדורי העדשים הנהדרים בכרובית, עגבניות וקארי (המתכון בדרך..), על פני מנה שניסתה לשווא לחקות את טעמיו של גולש הונגרי. סייטן? לא קניתי את זה.
עכשיו, משהו מהיר שאלתרתי לארוחת ערב.
לקט 5 דגנים עם טופו, סילאן ודלעת ערמונים
אחד הדברים החביבים שקרו לי בעקבות הטבעונות הוא החזרה לבישול הספונטני, המאלתר והיצירתי, שכבר חשבתי שאיבדתי בשנים של הליכה למסעדות. כל מה שצריך זה מזווה מגוון מספיק, עם אורז, דגנים ונותני טעם כמו סויה, סילאן, מייפל, טבסקו ושלל תבלינים. באגף הירקות, מעבר לטריים ונותני טעם כמו שום, ג'ינג'ר ופלפלים חריפים, אפשר ורצוי להחזיק כמה שקיות של ירקות קפואים נחמדים במקפיא וגם לשים יד מדי פעם על איזו דלעת – הן מחזיקות מעמד הרבה זמן יחסית לירקות אחרים, מתבשלות מהר ומקפיצות כל מנה צמחונית וטבעונית לגבהים צבעוניים, מתוקים וטעימים במיוחד.
מה היה לי בבית?
לקט 5 דגנים (חיטת כוסמין, שעורה – גריסי פנינה, אורז אדום מלא, חיטת קמוט ושיבולת שועל) מסדרת 10 דקות של סוגת. מדובר בדגנים שעברו "חצי בישול" באידוי, יובשו, נארזו וכעת זקוקים ל-10-12 דקות בישול נוסף במים רותחים, ללא השרייה. לטעמי מוצר מוצלח וטעים, ואידיאלי לטבעונים וצמחונים שצריכים לתקתק ארוחות מהירות בלי הכנות מוקדמות מייגעות. למתכון הזה אפשר להשתמש גם במוצרים אחרים מהסדרה, רק קחו בחשבון שהאריזות קטנות יחסית (250 גרם) ולמרות שהנפח גדל בבישול, הכמות לא יוצאת עצומה.
2 דלעות ערמונים. דלעת ערמונים היא דלעת קטנטנה בעלת קליפה ירוקה כהה ותוך כתום-צהבהב בהיר. היא מזכירה בטעמה ערמונים והיא לא מאד מתוקה, לכן ברגע האחרון הוספתי למנה סילאן להדגשת הטעמים המתוקים. אפשר לבשל או לאפות אותה, אבל היתרון המוחץ שבשעת הדחק היא מתבשלת בתוך 7-8 דקות במיקרו בשלמותה.
אם אין דלעות, את אותה מנה כמעט הכנתי עם בטטות, שהן גם יותר כתומות וגם יותר מתוקות. למרבה השמחה, אחרי שמקלפים אותן וחותכים לקוביות, הן גם מתבשלות ממש מהר במים רותחים ומומלחים. המשקיענים יכולים גם לאפות אותן בתנור לריכוך.
סויה, סילאן, שום טרי, טופו (בכלל לא חייבים).
כדאי שיהיו גם: עשבי תיבול טריים כמו כוסברה ופטרוזיליה או לפחות בצל ירוק.
מה עשיתי עם כל זה?
+ הרתחתי מים עם קצת מלח ובישלתי את הדגנים לפי ההוראות (10-12 דקות). סיננתי.
+ "בישלתי" את הדלעות במיקרו 8 דקות, עד לריכוך. חציתי ורוקנתי אותן, הוצאתי את התוכן בעזרת כף וחתכתי אותו למשהו שדומה לקוביות (הן יוצאות רכות ונימוחות).
מטגנים טופו, מבשלים דגנים ועכשיו כולם ביחד
+ חתכתי את הטופו לקוביות וטיגנתי דקות אחדות בשמן זית, עד להזהבה. הוספתי 2-3 שיני שום כתושות ורוטב סויה והנחתי להן להיטגן עוד לספיגת הטעמים.
+ הוספתי למחבת את הדגנים המבושלים, את קוביות הדלעת ויצקתי מעל מעט סילאן. ערבבתי והעברתי לצלחות הגשה. רצוי לפזר מלמעלה עשבי תיבול קצוצים או בצל ירוק.
דלעות נימוחות ומופלאות, חובה בכל בית!
תגיות: שיבולת שועל, תרד, אורז אדום, לזניה טבעונית, אורז מלא, גבינה טבעונית, סילאן, ממרח קשיו, לזניה, גבינת קשיו, דלעת, טופו, דלעת ערמונים, סויה, בטטה, סייטן, ירקות, דגנים, שעורה, חיטה, גריסים
קטגוריות: פוסט נבחר, מהיר וטבעוני
מזל טוב על הטבעונות!
הוספתי קישור אליך בבלוג שלי. אם תרצי, יש שם גם עוד גרסא ללזניה.
הבלוג שלך נראה נפלא, מחכה מאוד להמשך!
תום
הכל טוב ויפה, אבל מה הקטע עם התוכן השיווקי…
היי רותם, מבחינתי אלה מוצרים חדשים שאני מתנסה בהם וזה לא מעיד על העדפה של מותג כזה או אחר. לא קיבלתי שום תשלום, רק משתפת בחוויות.. ואם יש משהו מומלץ אני שמחה לדווח עליו בכיף. זה גם מה שאני עושה כעיתונאית. תודה על תשומת הלב.
להפך, תפרסמי אותם. וגם איפה אפשר לקנות אותם כי אני מחפשת דברים מהסוג הזה בנרות.
כל הכבוד על הבלוג!
טופו זה אולי מעובד אבל זה מעובד כמו שגבינה מעובדת – שיטת ייצור מסורתית ו"טבעית" ולא מעובד במובן רע של המילה. כנ"ל טמפה שמאוד מומלץ (למרק ביטמן יש טכניקות נפלאות על איך לעבוד איתו) וגם סייטן (הטבעי הניטרלי) לא רע. אני לא אוכל שבבי סויה ושאר דברים שהם מעובדים ומנסים לחקות בשר, אבל טופו וטמפה הם לא "תחליף" ולא יותר "מעובדים" מדברים אחרים, אלא חלק ממטבחים אסייתים מסורתיים (ואני חושב שגם סייטן בגרסאות דומות שלו, אם כי אולי בגרסה המוכרת לנו פותח כן כתחליף, אבל ה"פו" במטבח היפני הוא חלק מהמטבח המסורתי, לא תחליף ולא בעייתי משום בחינה).
היי אייל, תודה רבה על המידע! אין לי בעיה עם טופו למשל, אבל סייטן זה פשוט גלוטן. נראה לי מיותר.. אבל אולי אני טועה. שוב תודה 🙂
נכון סייטן זה חלבון חיטה ועל כן גלוטן. עוד מכור לחלבון שלא מומלץ למי שלא טוב לו גלוטן אבל בהחלט מוצר שיכול להיות טוב. אבל תנסי טמפה – ממש טוב, והטכניקות בספר המאוד מאוד מומלץ של מרק ביטמן HOW TO COOK EVERYTHING VEGETARIAN לעבודה עם טמפה מעולות. בתאבון!
גלוטן זה לא רע, אם אין לך רגישות לזה. זה בסך הכל חלבון חיטה. כמו רוב המאכלים, אם את קונה אותו כמוצר מתובל מוכן הוא ככה-ככה ואם את קונה גולמי ומתבלת בעצמך זה הרבה יותר מוצלח. אני מכירה גם אנשים שמכינים סייטן בבית אבל זה נראה לי קצת טו מאץ'.
סייטן זה מאכל שפותח במטבחים של מקדשים בודהיסטים בסין, הוא עשיר בחלבון ואין בו טיפת שומן (לכן חשוב להוסיף שמן למרינדות, שלא ייחרך) ויש לו מרקם מצוין, כל עוד זוכרים לסחוט אותו כדי שלא ייצא ספוגי מדי.
מתכוני סייטן מוצלחים:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3949448,00.html
תודה רבה הילה!
היי שוב,
נשמע מעולה!
אין ספק שסייטן פחות בריא. אני בכל זאת מעושה בו שימוש מידי פעם.
למשל להכנת מרק סלק עם קובה (ממלא בפטריות ובצל מאודים וקצוצים דק דק + שמן זית + סייטן צוץ דק דק, כמון). לא מצאתי מילוי טעים אחר וכמנה שמכינה אחת לשלושה שבועות בערך, זה לא נורא.
בהתחלה, הבנים (בני 11 ו 8.5) התגעגעו לבשר/עוף אז נעזרתי בסייטן להכנת בולונז, ו״פרגיות״ ברוטב טאריאקי…
עכשיו כבר לא מתגעגעים… 🙂
לגבי הטופו, הוא נחשב לבריא (לשים לב שלא מהונדס גנטית) אבל צריך לא להפריז עם צריכת סויה. לקורנפלקס למשל חלב קוקוס ממש טעים (ובריא יותר! עוזר לספיגת ברזל, לעומת סויה שמקשה על ספיגת ברזל).
אגב ארוחה שמתפוצצים ממנה – אין מה להתגעגע… אכלנו היום במסעדה לבנונית טובה בפורטלנד, וכמובן שרק מנות טבעוניות… אבל איכשהו שנינו מרגישים עד עכשיו כל כך מלאים, ומפוצצים עד להתפקע. זה לגמרי הזכיר לנו איך היינו מסיימים ארוחות בשר כבדות, מפוצצים, כל אחד הולך עם גוף קטן וקיבה במשקל טון, ותחושת נפיחות שמכבידה… כמה מיותר. כמה כיף ונעים לסיים ארוחה בתחושת שובע מחייה!
ממשיכים לקרוא ולהנות!
תודה תודה רינת וכל הכבוד לכם, ולילדים 🙂
לגבי טופו, לא מזמן גיליתי את הטופו הרך – מחזיק מעמד פחות זמן בלי להתקלקל, אבל הרבה יותר טעים. באופן כללי, הטופו שיש ברשתות השיווק (משק ויילר וצוריאל) לא רע, אבל בחלק מחנויות הטבע יש סוג טעים וזול יותר. אני לא זוכרת את שם החברה, אבל אלו חבילות של חצי קילו, בייצור מקומי (אם אני לא טועה). יש לסוג הזה הרבה פחות טעמי לוואי, והמרקם שלו נהדר.
ולסיום, טיפ לגבי טופו- כשמטגנים אותו, כדאי להוסיף בדקה-שתיים האחרונות קצת סוכר חום, ואז הוא מתקרמל ונעשה טעים יותר. כמובן שגם השריה במרינדה מוסיפה, אבל זה כבר דורש יותר השקעה ותכנון מראש. והכי הכי חשוב – לא להאמין לאף מתכון שבו הטופו נאכל חי. זה פשוט לא יכול לצאת טעים בשום צורה.
הי תמר, תודה על המידע, אחפש בחנויות הטבע אבל יהיה נחמד אם תזכרי בשם – בעדן למשל יש הרבה סוגים. לגבי הסוכר – אחלה טיפ (הבריאותנים לא יאהבו אותו אמנם..) אבל חולקת עליך לגבי הטופו החי. כשאני רוצה למשל "לעבות" סלט וכבר אין לי את הפטה או הבולגרית, אני מכניסה קוביות טופו חי ומתבלת היטב עם הרבה מיץ לימון, שמן זית ומלח. לא אגיד שזה הדבר הכי טעים שאכלתי בחיים, אבל לגמרי סבבה 🙂 תודה, אשמח אם תמשיכי לבקר!
אבדוק בפעם הבאה שאקנה. בירושלים זה הסוג היחיד שמגיע באריזות גדולות של חצי קילו.
אולי באמת הגיע הזמן לתת עוד הזדמנות לסייטן ולטופו חי. משניהם יש לי זכרונות לא ממש נעימים, אבל זה היה לפני יותר מחמש שנים.
ובכל מקרה, קטניות וירקות זה הכי טוב – טעים, בריא טבעוני וצבעוני. רוב הבישול שלי מתבסס עליהם.
אורי אם את תלאביבית (נקרא לי שכן..) אז יש חנות בשוק הכרמל – ממש למטה איפה שהחניון של האוטובוסים (והמאפייה וחנות הפרחים, והדוכן הפינתי של המיצים.. אם את מכירה) שקוראים לה "החנות הסינית" ושם יש טופו-משי בחבילות של קילו. גם הטופו הרגיל שם בחבילות של קילו.
זה היה 27 ש"ח, עכשיו העלו את זה ל-30, וזה עדיין המחיר הכי משתלם שאני מכירה, כל פעם שאני בת"א אני משתדלת לעבור שם ולמלא מצבורים.
[למקרה הבלתי סביר שאת חיפאית – יש סניף גם בהדר.]
וגם אני אוהבת טופו בטעם הנקי שלו. 🙂
לצערי זאת התמונה היחידה שיש לי של האריזה: https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10150455525219705&set=a.10150169773684705.292017.547369704&type=3&theater
😛
הטופו הרך והנהדר ביותר שאני מכירה הוא "טופו קדיתא" שמיוצר בבית מלאכה קטן בגליל (פעם בקדיתא והיום בפרוד).
לתל אביבים שבינינו אני יודעת כי יש משלוח פעם בשבוע למקומות מסוימים במרחב גוש דן אבל לא יודעת לאן.
אם תיתקלו בו, אל תהססו – אורגני, ביתי, רך טרי וטעים 🙂
הלזניה של גבי, כמובן!
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/Articles/Article.aspx?ForumId=301&aId=99018
היוותה את הבסיס לכל הלזניות המוצלחות שלי. 🙂
הזכרת במתכון את העדשים בקארי של הבודהה בורגר..
מתי יהיה לנו מתכון לזה 🙂 ?
הזכרת במתכון את העדשים בקארי של הבודהה בורגר..
מתי יהיה לנו מתכון לזה 🙂 ? 💡
היכן קונים סייטן בירושלים ? וטמפה ? שאני לא יודעת מה זה ?
היי רות, סייטן וטמפה ניתן לרכוש בחנויות ורשתות הטבע ובסניפי שופרסל שיש בהם מחלקת "גרין".
אני לא מכירה את הסניפים הירושלמיים אבל אני בטוחה שיש כאלה ויש גם חנויות פרטיות (למשל באזור מחנה יהודה).
מידע על טמפה תוכלי למצוא כאן: https://vegansontop.co.il/tempeh-recipes/
אורי שלום,
אשמח לקבל מתכון שלך לרוטב בשאמל. מה שאני מוצאת או לא יוצא מוצלח או נראה עם הרבה התעסקות כך שאני לא טורחת להתחיל.
תודה רבה, ורד
היי ורד, לצערי אין לי כזה.. אולי באמת הגיע הזמן 🙂